פסק-דין בתיק ת"א 2935-01

1.         ביום 12/11/07 נתתי את פסק דיני בתובענה שבין הצדדים שעניינה "אכיפה, מתן חשבונות, וכספית" והרקע לה הוא ניהול התובעים לחשבון דביטורי אצל הנתבע, תאגיד בנקאי, מתן אשראים, העמדת בטחונות, הסכמים נוספים שנכרתו בין הצדדים בעקבות יתרת חובה שנצברה בחשבון וכן הסדר פשרה, כאשר נקבע בפסק הדין, בין היתר, כי הנתבע לא הפר כל הסכם עם התובעים מלבד : "כך שהינני קובע כי התובע הפר את ההסדר באי החזרת "מחצית השיקים" שהם בהיקף של כ 700,000 ש"ח".

            מנגד, קבעתי כי התובעים הפרו את ההסכמים בין הצדדים, בין היתר באי שעבוד נכס ובאי תשלום סכומים בהם התחייבו בהיקף של כחצי מיליון שקל.

            כן קבעתי, על דרך האומדנה ולאור הראיות שהובאו, כי נזקי התובעים באי החזרת מחצית השיקים לידיהם הם בהיקף של 250,000 ש"ח נכון ליום מתן פסק הדין והוריתי על ניכויי סכום זה   מחוב בתיק הוצל"פ 0176962009 אשר הנתבע מנהל נגד התובעים וכן הוריתי על ניכוי כל סכום שייגבה בגין  השיקים לאחר יום 1/11/96 מאותו חוב בתיק ההוצאה לפועל.

2.         התובעים לא השלימו עם פסק הדין הנ"ל והם הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה אשר נדון במסגרת ע"א 123/08 ובו ניתן פסק הדין ביום 20/5/09 ע"י ערכאת הערעור הנכבדה (ע"י כב' השופטת ש. וסרקרוג) אשר בו נקבעו, בין היתר, הממצאים והקביעות כדלקמן:

"יש בדעתי להציע לחברי לקבל את הקביעות העובדתיות שנקבעו ע"י הערכאה הדיונית אך לא את כל מסקנותיה...

מאחר שהפרה מהותית של ההסדר הראשון נעשתה על ידי הבנק, הרי שיש לאשר את פסיקתו של בית המשפט השלום בדבר פיצוי שנפסק לטובת המערערים בסכום של 250,000 ש"ח נכון ליום 30/8/96....

התחייבות הבנק להעביר לידי המערערים את "מחצית השיקים", היתה תנאי עצמאי ולא תנאי מתלה ועל הבנק היה למלא אחריו במסגרת הזמן הנקוב בהסכם 14 יום מיום קבלת הסדר חתום על ידי הבנק...

המסקנה המתבקשת מן האמור, כי נכון לאותו מועד (30/8/96 ז. סאלח) לאור התנהלות הבנק, יתרת חוב המערערים עמדה ע"ס 269,000 ש"ח (250,000 - 519,000)...

מאחר וההסדר הראשון נותר בתוקפו ולאור הפרת ההסכם על ידי הבנק באי העברת "מחצית השיקים" לחזקת המערערים, יש להוסיף ולקבוע, כי בין מועד ההסדר הראשון (30/8/96) לבין המועד בו נחתם ההסכם השני (22/2/98) השערוך צריך שייעשה, לאור התנהלות הבנק, עפ"י תנאי ההסדר בנוגע לכלל החוב קרי, ההצמדה בצירוף של ריבית שנתית של 7%.

מאחר שבתקופת ביניים זו בוצעו תשלומים על חשבון חוב יתרת הפיגורים ייעשה השערוך כמפורט לעיל, הן לגבי החוב והן בנוגע לתשלומים שבוצעו...

לאחר המועד של ההסדר השני המשיכו המערערים לסלק את יתרת החוב. מאחר שחבות המערערים היא ביחד ולחוד, הגם שההסדר השני נעשה עם מר נאיף בלבד, אין בכך כדי לשנות את נוסחת שיערוך סכום יתרת החוב מיום 10/4/98, כמפורט בסעיף 4ב(2) של ההסדר השני, קרי, מיום 10/4/98 יש לשערך את יתרת החוב או יתרת הזכות לרבות המשך התשלומים לפי ריבית בשיעור פריים + 4% עד למועד מתן החלטה זו.

יתרת הזכות תחייב את הבנק לשלם למערערים את סכום יתרת הזכות. יתרת חובה תחייב את המערערים ביחד ולחוד לשאת בסכום החוב".

תחילה, הורתה ערכאת הערעור הנכבדה כי החישובים עליהם הורתה כנ"ל, יוגשו בפניה אך בפסק דין משלים מיום 22/11/09, על רקע מחלוקות בין הצדדים לגבי סכומים ששולמו, כמו גם דרך החישוב שנעשתה ע"י התובעים, הורתה ערכאת הערעור להחזיר את התיק לדיון בפניי לשם בדיקת התשלומים ועריכת החישובים.

3.         יצויין כי הנתבע הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין ערכאת הערעור אך בקשה זו נדחתה על ידי ביהמ"ש העליון עפ"י פסק הדין מיום 28/4/10.

4.         ביום 6/11/11 לאחר ששני הצדדים הגישו חוות דעת בדבר חישובים מטעמם, התקיימה ישיבה בפניי אשר בה הצעתי, לאור כך שבאי כוח הצדדים הצהירו כי עיקר המחלוקת ביניהם היא לעניין שכר טרחה עורך דין בהוצל"פ כי:

"מוצע בזאת כי ב"כ הצדדים יגישו סיכומים בכתב, כאשר ברור כי עיקר המחלוקת היא האם יש לחייב את התובעים בהוצאות שהיו לנתבע בתיקי ההוצל"פ שהנתבע פתח בגין  שיקים שקבלם מאת התובעים, שיקים של צדדים שלישיים.

ביהמ"ש יכריע במחלוקת שבין הצדדים עפ"י הסיכומים בכתב שהם יגישו, כאשר עיקר ההכרעה תהיה באם ההוצאות שנקבעו ע"י ביהמ"ש המחוזי היא אך עניין של אגרות ביהמ"ש ואגרות תיקי ההוצל"פ או גם שכר טרחת עורך דין המגיע לזוכה בתיקי הוצל"פ שהוא פתח".

            ב"כ הצדדים הסכימו  להצעת ביהמ"ש הנ"ל בהסתייגות ב"כ התובעים שהוא יקבל קודם פירוט של ההוצאות ושכר טרחת עורך דין להם טוען הנתבע עבור תיקי ההוצל"פ שהוא פתח, פירוט אשר ניתן בהמשך על ידי בא כוח הנתבע וכן לאחר מכן הוגשו סיכומים על ידי ב"כ הצדדים ומכאן העת לתת פסק דין סופי.

דיון והכרעה:

5.         הינה כי כן ערכאת הערעור קבעה מתווה של חישובים שיש לבצע שהנגזר ממנו הוא יתרת חובה או יתרת זכות של התובעים כלפי הנתבע.